איך העיניים מתעתעות במוחנו

בכל שנה מתקיימת תחרות "'האשליות החזותיות הטובות ביותר", אליה מגיעים חוקרי ראיה, נוירולוגים, חוקרי מוח ואמנים. האשליה המנצחת היא זאת שמפילה בפח אפילו את המוחות הטובים ביותר.

מרבית החידות בחדרי בריחה מבוססות על שימוש בחוש הראיה.

נתקלתם פעם בחידה ויזואלית שבשביל לפענח אותה הייתם צריכים להתאמץ ולעשות "סוויצ'" במוח ולהסתכל עליה באופן שונה? אפילו עד כדי להסיט את המבט, לעבור לחידות אחרות ורק לאחר זמן מה לחזור ולהביט שוב בתקווה שתוכלו לראות משהו שונה?

לדוגמה, מה אתם רואים בתמונה זאת? (תשובה בסוף המאמר)

בדקנו, האם באמת ניתן לסמוך על חוש הראייה באופן מוחלט?

התבוננות באשליות אופטיות או חזותיות מגלה לנו שמוחנו נוטה לבצע הנחות לגבי המציאות שאינן תמיד נכונות.

לאורך ההיסטוריה, רבים עסקו בשאלה: מדוע כל כך קל "לעבוד" על חוש הראיה שלנו בעזרת ציורים ואיורים פשוטים?

חקר האשליות שופך אור על האופן בו אנו תופסים מרחב וזמן ואיך אנו חווים את המציאות.

אשליות קדומות

אשליות חזותיות הן בנות היסטוריה רבת שנים, עוד מתקופת יוון העתיקה.

בשנת 350 לפני הספירה, אריסטו ציין כי "החושים שלנו מנחים אותנו אך יכולים בקלות גם לתעתע בנו".

הוא שם לב שאם צופים במפל ולאחר מכן מסיטים את המבט לסלעים שלידו, הסלעים נראים כזזים בכיוון ההפוך לזרם המפל. אפקט שלימים כונה "תנועת לוואי" או אשליית המפל.

הסתכלות לאורך זמן בזרם מים "מתישה" חלק מהנוירונים במוח וגורמת לנו "להתרגל" לתנועה, כך שלאחר מכן כאשר נסיט את המבט הצידה לסלעים, הנוירונים במוחנו ינסו לפצות על הרגלם לתנועה, ויגרמו לאשליה של תנועה בכיוון ההפוך. (נסו את זה פעם הבאה שאתם מטיילים בסביבת מפל)

תעתועי תפיסה

אחת מפריצות הדרך בלימוד אשליות החל בשלהי המאה ה-19 ע"י צוות מדענים שחקרו מהי תפיסה ויזואלית. הם יצרו אשליות פשוטות להפליא במטרה לפענח את האופן בו מוחנו תופס תבניות וצורות. אשליות אלו נתנו מוטיבציה רבה לעולם המדעי לפתח תיאוריות המסבירות כיצד ניתן לתעתע בנו בעזרת חוש הראיה.

מדענים גילו שמוחנו מפרש גדלים בעזרת אלמנטים הנמצאים ליד האובייקט אותו אנו מנסים לאמוד. "אשליית אבינגאוס", לדוגמה, מנצלת עובדה זו ויוצרת אשליה של הבדלי גדלים - העיגולים הכתומים בתמונה הם באותו גודל, למרות שהמוח מפרש אותם בגדלים שונים.

באותו אופן, ב"אשליית פרונזו" ניתן לראות מניפולציה על המוח בתפיסת עומק, בה רואים קווים זהים באורכם על גבי מסילת רכבת. המוח מפצה על חוסר העומק בתמונה דו-ממדית וגורם לקו העליון להראות גדול יותר כפי שהיה נראה במציאות (בתלת ממד).

איזה קו ארוך יותר?

בדומה לדוגמאות שהוצגו, הקווים ב"אשליית מולר-לייר" נראים באורכים שונים. החצים בקצה כל קו מטעים את מוחנו לחשוב שהקווים נמצאים רחוק יותר או קרוב יותר אלינו.

מבולבלים מעט? כדי להבין מדוע, נסו לדמיין כיצד שני קירות נפגשים עם תקרה בפינת חדר: תראו שלושה קווים נפגשים. המוח נעזר בקווים אלו כדי לתפוס פרספקטיבה ומרחק במרחב תלת-ממדי, או במילים אחרות, הנקודה שבפינת התקרה רחוקה יותר מהקווים היוצרים אותה.

לכן, התאוריה הרווחת היא שהחצים ב"אשליית מולר-לייר", מתעתעים במוחנו וגורמים לנו לחשוב שאנו מסתכלים על תמונה תלת-ממדית. לדוגמה, בקו האמצעי בו החצים פונים החוצה (כמו בפינת התקרה), המוח "חושב "שהנקודה נמצאת רחוק יותר ועל כן הקו נראה ארוך יותר.

המאה ה-20

במהלך המאה ה-20 לא נצפו פריצות דרך בחקר האשליות, אך המסע להבנה כיצד אנו תופסים את המציאות המשיך, והביא איתו תוצאות מעניינות בנושא תפיסה.

לדוגמא, התקדמות טכנולוגית אפשרה לדיויד האבל וטורסטן ויזל לגלות כי נוירונים מסוימים בחלק העיבוד החזותי במוח מופעלים רק כאשר צופים באובייקטים בזויות מסוימות. כך שלמשל נוירונים ספציפיים פועלים כאשר אנו מסתכלים על ריבוע ואחרים פועלים כאשר מסתכלים על משולש. על ממצא זה זכו האבל וויזל בפרס נובל בשנת 1981.

בשנים 1960-1970, אשליות אופטיות נתנו השראה לציירים, פסלים ומעצבים - "אופ-ארט" הוא השם שניתן לתנועה לאומנות המשלבת אשליות חזותיות. ויקטור וסארלי מכונה "האבא" של התנועה יצר את תמונה "אשליית הריבועים". מחקר על תמונתו מלמד אותנו שהמוח מזהה צורות בעזרת פינות יותר מאשר בעזרת קווים.

המאה ה-21

קדימה אל שנות ה-2000, המחקרים בנושא אשליות תפסו תאוצה, אפילו בנושא תפיסת הזמן ע"י המוח האנושי. אחת המחשבות בנוגע לאשליות הייתה על האופן בו מוחנו מנסה לנבא בצורה תמידית מה יקרה. התאוריה בנושא טוענת כי בהסתכלות על אשליות, מוחנו מפצה על ההשהיה בין הזמן בו אירוע קורה (צופים באשליה כלשהי) לזמן בו התודעה שלנו תופסת אותו כמו שצריך, עקב השאיפה שלנו לחזות את העתיד.

ריבועים

בהסתכלות על "קוביות-נקר" (necker Cubes), מוחנו הופך כל פעם בין שתי צורות הסתכלות שונות. (פעם כאילו הקובייה בולטת לכיווננו ופעם הפוך,כאילו שקועה לתוך המסך). המוח מנסה לתרגם תמונה דו-ממדית לתלת-ממדית. במילים אחרות, עובדה זו מאשרת שהמוח מנסה כל הזמן לתרגם אובייקטים דו ממדים לתלת ממדים כפי שהם במציאות.

אשליות חדשות

בעוד אנו יודעים שאזורים שונים במוח אחראים על צבע, צורה, תנועה וכו', האופן בו המוח משלב את המידע ומייצר תמונה ברורה עדיין לא מספיק מובן למדע.

יחד עם זאת, חוקרי מוח ממשיכים להתעניין באשליות ונעזרים בהן בכדי להבין כיצד מוחנו עובד ואיך הוא מתרגם את המציאות הנתפסת דרך עינינו.

אשליות חדשות מופיעות כל הזמן. קיימת תחרות שנתית למציאת האשליה החזותית הטובה ביותר. מרבית החידושים מבוססים על אשליות ישנות בשילוב חידושים טכנולוגים המאפשרים לשדרג אותן.

אספנו עבורכם את האשליות הטובות ביותר שזכו במקומות הראשונים בתחרויות בשנים 2016-2015.

בדוגמה זאת, ניתן לראות אשליה ישנה ששולבה בסרט, גודל העיגול האמצעי משתנה לכאורה כתלות בגודל העיגולים הסובבים אותו. כמובן שהעיגול באמצע בעצם נשאר באותו גודל כל הזמן.

באשליה הבאה, ניתן לראות כיצד על ידי תנועה של קוים בתוך עיגולים שאינם זזים, ניתן ליצור אשליה מרחבית של תנועה כוללת (ריבוע מסתובב, קווים רוטטים וגלים). למרות שהעיגולים המרכיבים את הצורות לא זזים כלל, תנועת הקווים שבתוכם מייצרת אשליית תנועה כוללת.

בשתי האשליות הבאות ניתן לראות הופעה שונה של צורה בין אם מסתכלים עליה בצורה ישירה או בין אם צופים בה דרך מראה. למרות שאנו יודעים שזאת אותה צורה, למוח קשה להתנתק מהאשליה.

אשליית 'כלוב הציפורים':

אשליית 'השמלה' הידועה שכיכבה ב-2016 בשיתופים ובאזכורים ברשת החברתית ובטלוויזיה: האם צבעי השמלה הם כחול ושחור או שמא לבן וזהב. המוח מפרש את הצבעים שהוא רואה כתלות בצבעים הקיימים ברקע.

אשליה 'אוטו-קינטית' היא אשליה של תחושת תנועה, תוך כדי צפייה בתמונה בה המתבונן יודע שהיא סטטית. לפניכם - אשליית 'הלב המתרחב'

לסיכום, כל המחקרים בנושא מראים דבר מרכזי: מערכת הראיה שלנו מוגבלת ביכולת שלה להתמודד עם כל המידע המגיע אליה. המוח שלנו מבצע 'קיצורי דרך'. כמו הימור על סוס במירוץ סוסים, מוחנו בוחר את הפרשנות הסבירה ביותר של מה שאנו רואים על בסיס ניסיון העבר ועל כן נוצרות האשליות.

ובחזרה לחדרי בריחה, נוכחות של חידות המתבססות על אשליה חזותית חייבות להיבחן בקפידה, שכן הן עלולות להיות קשות מידי ועלולות ליצור קיבעון אצל השחקנים. אי אפשר להתווכח, שלפתור חידה כזאת מהווה סיפוק עצום וחוויה מעניינת לקבוצה לגלות איך כל אחד מפרש אותה אחרת.

* המידע מבוסס בין היתר על כתבה שהתפרסה במגזין של ה-BBC ומאתר תחרויות האשליות העולמי.

* פתרון לחידה בתמונה הראשונה במאמר - פנים של קאובוי (במידה והצלחתם, כל הכבוד. מרבית האנשים רואים סוג של חרק).

קווסטר חדרי בריחה תל אביב.