איך העיניים מתעתעות במוחנו
בכל שנה מתקיימת תחרות "'האשליות החזותיות הטובות ביותר", אליה מגיעים חוקרי ראיה, נוירולוגים, חוקרי מוח ואמנים. האשליה המנצחת היא זאת שמפילה בפח אפילו את המוחות הטובים ביותר.
מרבית החידות בחדרי בריחה מבוססות על שימוש בחוש הראיה.
נתקלתם פעם בחידה ויזואלית שבשביל לפענח אותה הייתם צריכים להתאמץ ולעשות "סוויצ'" במוח ולהסתכל עליה באופן שונה? אפילו עד כדי להסיט את המבט, לעבור לחידות אחרות ורק לאחר זמן מה לחזור ולהביט שוב בתקווה שתוכלו לראות משהו שונה?
לדוגמה, מה אתם רואים בתמונה זאת? (תשובה בסוף המאמר)
בדקנו, האם באמת ניתן לסמוך על חוש הראייה באופן מוחלט?
התבוננות באשליות אופטיות או חזותיות מגלה לנו שמוחנו נוטה לבצע הנחות לגבי המציאות שאינן תמיד נכונות.
לאורך ההיסטוריה, רבים עסקו בשאלה: מדוע כל כך קל "לעבוד" על חוש הראיה שלנו בעזרת ציורים ואיורים פשוטים?
חקר האשליות שופך אור על האופן בו אנו תופסים מרחב וזמן ואיך אנו חווים את המציאות.
אשליות קדומות
אשליות חזותיות הן בנות היסטוריה רבת שנים, עוד מתקופת יוון העתיקה.
בשנת 350 לפני הספירה, אריסטו ציין כי "החושים שלנו מנחים אותנו אך יכולים בקלות גם לתעתע בנו".
הוא שם לב שאם צופים במפל ולאחר מכן מסיטים את המבט לסלעים שלידו, הסלעים נראים כזזים בכיוון ההפוך לזרם המפל. אפקט שלימים כונה "תנועת לוואי" או אשליית המפל.
הסתכלות לאורך זמן בזרם מים "מתישה" חלק מהנוירונים במוח וגורמת לנו "להתרגל" לתנועה, כך שלאחר מכן כאשר נסיט את המבט הצידה לסלעים, הנוירונים במוחנו ינסו לפצות על הרגלם לתנועה, ויגרמו לאשליה של תנועה בכיוון ההפוך. (נסו את זה פעם הבאה שאתם מטיילים בסביבת מפל)
תעתועי תפיסה
אחת מפריצות הדרך בלימוד אשליות החל בשלהי המאה ה-19 ע"י צוות מדענים שחקרו מהי תפיסה ויזואלית. הם יצרו אשליות פשוטות להפליא במטרה לפענח את האופן בו מוחנו תופס תבניות וצורות. אשליות אלו נתנו מוטיבציה רבה לעולם המדעי לפתח תיאוריות המסבירות כיצד ניתן לתעתע בנו בעזרת חוש הראיה.
מדענים גילו שמוחנו מפרש גדלים בעזרת אלמנטים הנמצאים ליד האובייקט אותו אנו מנסים לאמוד. "אשליית אבינגאוס", לדוגמה, מנצלת עובדה זו ויוצרת אשליה של הבדלי גדלים - העיגולים הכתומים בתמונה הם באותו גודל, למרות שהמוח מפרש אותם בגדלים שונים.
באותו אופן, ב"אשליית פרונזו" ניתן לראות מניפולציה על המוח בתפיסת עומק, בה רואים קווים זהים באורכם על גבי מסילת רכבת. המוח מפצה על חוסר העומק בתמונה דו-ממדית וגורם לקו העליון להראות גדול יותר כפי שהיה נראה במציאות (בתלת ממד).
איזה קו ארוך יותר